בריאה לא תיתכן בלא בורא. בלעדי ההשגחה היה היקום חוזר לתוהו ובוהו. אלו ההוכחות המפורסמות למציאותו של אלוקים. אך כמה מאיתנו נותנים את הדעת לפרטים הקטנים יותר? "אלוקים נמצא בפרטים הקטנים" הוא ביטוי שמתרוצץ לו בפי הבריות. כוונתו לומר, שמי שבוחר להתבונן בפרטים הקטנים בחייו, יבחין במציאות ההשגחה התמידית של אלוקים - לא פחות מן הדברים הגדולים. זו כוחה של התבוננות.
הבה ניקח ממציאותנו דוגמה פשוטה ונבחן אותה לעומק. הידעת מהי אש (תהליך הבעירה)? כביכול זו תופעה נצפית ופשוטה שהתרגלנו לקיומה, אנו מבשלים בכל יום. אך כיצד האש פועלת? מדוע היא קיימת?
ובכן, כל החומרים מורכבים מאטומים - שהם חלקיקים זעירים מאוד. האטומים הללו נמשכים אחד לשני בדרגות שונות של משיכה. אטומי החמצן שיש באוויר נמשכים לאטומי הפחמן, כך שאם תקרבם זה לזה - הם יצמדו בחוזקה כמו מגנט, ויהפכו לפחמן דו-חמצני. אך כל עוד האטומים הללו לא יהיו קרובים מספיק, אז הם ידחו אחד את השני וייפרדו זה מזה.
מדוע עצים בוערים באש? העץ עשוי ברובו מאטומים של פחמן, ומוקף באוויר עם מולקולות של חמצן. אך החמצן לא פוגע בעץ מספיק חזק, הוא רק נוגע בו ומתרחק ממנו, כך שהאטומים לא נצמדים.
החום הוא למעשה תנועה מהירה של אטומים. באמצעות חימום אנו גורמים לאטומי החמצן לנוע מהר יותר ויותר, עד שלבסוף הם נוגעים באטומי הפחמן של העץ, ומיד נצמדים אליהם. ההיצמדות הזו גורמת לעוד דחיפה של אטומים, וכך יוצרת פעולת שרשרת של עוד ועוד אטומים שנדחפים בכח עד שהם נצמדים זה לזה, התנועה הזו משחררת חום, והיא התופעה הנצפית שאנו מכנים בשם "אש".
אך כיצד נולד מלכתחילה חומר כמו עץ, שיהיה מופרד מהחמצן סביבו? ובכן, הזרע מתוכנת לאסוף את אטומי הפחמן שיש באוויר, ולירוק החוצה את אטומי החמצן. אך כיצד הזרע מצליח לעשות פעולה מדהימה שכזאת? איך הזרע מצליח לבטל את הקשר החזק שבין הפחמן והחמצן המשולבים חזק כל כך באוויר? לשם כך הזרע משתמש באור השמש. אור השמש יורד לארץ ו"מעיף" את אטומי החמצן מן הפחמן. לכן נדרש אור שמש בכדי שזרע יתפתח ויצמח לעץ. אור השמש מאפשר את הפירוק הכימי, אשר יורק את אטומי החמצן בחזרה לאוויר. תופעה מדהימה זו היא הסיבה שהאוויר מלא בחמצן המאפשר לנו לנשום! בעוד העץ נותר רק עם פחמן ומים. את המים הזרע מתוכנת לאסוף מן האדמה, כך נוצר העץ שמורכב מפחמן עם מים ומינרלים שונים. אך למרות ההפרדה הזו - אטומי הפחמן של העץ עדיין "רוצים" להיצמד לאטומי החמצן שיש באוויר, לכן ברגע שיוצרים חום, באמצעות האש הכל מתפרק וחוזר למצבו ההתחלתי, הפחמן והחמצן חוזרים להיצמד כפי שהיו בתחילה, ונהפכים לפחמן דו-חמצני באוויר.
הסבר מרשים זה מוצע על ידי מדענים שונים כמו פרופ' ריצ'רד פיינמן, שהיה פיזיקאי יהודי מפורסם. ההסבר פשוט אך מרשים באלגנטיות שלו, כאשר הוא סוקר תופעה פשוטה ומוכרת במציאותנו. אלו כביכול "פרטים קטנים", אך כמה תכנון אלוקי ניתן למצוא כאן, מתוך התבוננות מדעית באותם פרטים קטנים...
כידוע, המדע עוסק בקביעות בשאלת ה"איך", מסביר כיצד הדברים פועלים, אך לא עוסק בשאלת המדוע - מדוע הדברים קיימים, מדוע הדברים פועלים כפי שהם פועלים, מי קבע את החוקים ומי שולט בהם? שאלות אשר מובילות למשמעות החיים. נוכל להביט על המדע כגוף - הוא עוסק רק בחיצוניותו של העולם החומרי, בעוד התורה מלמדת על מהותו הפנימית של העולם, בנשמתו.
כעת, הבה נתבונן על בפרטים הקטנים על תופעת האש. ונשאל את שאלת המדוע המגלה את האלוקות שבהם:
1. השאלה הראשונה תהיה, מדוע אטומים מסויימים נצמדים או נדחים בדרגות שונות? עצם העובדה שקיימים חלקי פאזל תואמים בתוך מציאותנו, היא שמובילה למסקנה פשוטה שיש יוצר לחלקי הפאזל המתאימים.
2. מדוע יהיה קיים אוויר שבו פחמן וחמצן משולבים בו לפחמן דו-חמצני? (הרי תיתכן מציאות שבה אטומים של חמצן ופחמן לא היו נצמדים לעולם, או לא נפרדים לעולם. אך במציאות שבה לא היו משולבים, לא היה קיים אויר עם פחמן דו-חמצני).
3. מהו אפוא הגורם שנמצא ברגע זה ומחייב בכל שנייה את אטומי החמצן והפחמן להתנהג בדיוק כפי שהם מתנהגים? (נתינת שם לטיני מסובך לתופעה נצפית - אינו בגדר הסבר מדעי לעצם התופעה).
4. מדוע אור השמש מפריד בין האטומים של פחמן וחמצן? (כלומר, היתה יכולה להיות מציאות שבה אור השמש אינו יוצר הפרדה בין אטומים אלה, אילו היה בנוי אחרת. נידרש שוב לשאלה מדוע האור מורכב דווקא באופן זה? המסקנה מובילה כמובן למחוקק).
5. נשאל מדוע קיים חוק טבע, שבו רטט של אטומים יחייב אטומים נוספים לרטוט כמותם? בלעדי תופעה זו של פעילות שרשרת, לא היתה תופעה של אש.
6. כיצד "יודע" הזרע לאסוף את הפחמן שיש באויר, ולירוק את החמצן? כיצד "יודע" הזרע לשאוב מים מן האדמה, ואילו מינרלים להשיג מן האדמה? התשובה לכך טמונה כמובן בדנ"א, שחובן בתוכו סדרה מדהימה של מיליוני קודים מתואמים. מי המתכנת? ושוב הגענו למחוקק. הבורא האחד והיחיד.
"מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, מלאה הארץ קניינך" (תהילים קד, כד)
התבוננות מעמיקה בפרטים הקטנים מגלה כיצד אלוקים תכנן את הטבע ומפעיל אותו בדקדוק. הידע המדעי מעיד על מציאותו של אלוקים אף בפרטים הקטנים ביותר במציאותנו.
יש אנשים בעולם שאינם מתבוננים, וגם אם נשאל אותם, ישיבו לנו סתם "ככה הטבע". אך כל מי שעיניו בראשו לא יוכל להסתפק בתשובה זו, ויכיר בעובדה: יש בורא לבריאה. הטבע אינו פועל "ככה", כי אין הטבע מחוייב לפעול באופן מסויים, או אפילו להתמיד באופן פעולתו. המסקנה היחידה היא שיש מתכנן תבוני שיצר ומפעיל את הטבע בכל רגע נתון.
מדרש עתיק מספר, כי במהלך מכת הצפרדעים במצרים, לא היתה אפשרות להיפתר מן הצפרדעים, משום שבכל פעם שהיכו על צפרדע, היא היתה מתפצלת לשניים, וחוזר חלילה. החרטומים ביקשו להוכיח לפרעה שהמכה הינה תופעה טבעית שפרצה בארץ מצרים במקרה, ואינה נס מכוון משמים להענישם. כיצד ביקשו להוכיח זאת? העמידו החרטומים לפני פרעה צפרדע אחת, והודיעו לו שכעת היא תתחלק לשניים, היכו בה, ואכן היא התחלקה לשניים. כעת אמרו לו שהיא תתחלק לארבע, היכו בה, והיא אכן התחלקה לארבע. החרטומים צפו כביכול את ה"חוקיות" של מכת הצפרדעים, ומתוכה טענו שאינה נס. לא השכילו להבין שהטבע והנס הם אחד, שהחוקיות היא היא זו שמלמדת על המחוקק.
"לא מצאנוהו ולא ידענוהו, אך ממעשיו הכרנוהו - שהוא לבדו יוצר אחד, חי וכל יוכל וחכם מיוחד"
"כי הוא היה לכל קודם, על כן נקרא אלוהי קדם - בעשותו בלי כל מאום את כל, ידענו כי הוא כל יכול"
"באשר מעשיו בחכמה כולם, ידענו כי בבינה פעלם - בכל יום ויום בחדשו כולם, ידענו כי הוא אלוהי עולם"
"באשר היה קודם לכולם, ידענו כי הוא חי וקיים לעולם"
(שיר הייחוד ליום שישי, המאה ה-12)